ליתן שכר על כל פסיעה
"ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו בחרן ויצאו ללכת ארצה כנען ויבאו ארצה כנען". (פרק י"ב פסוק ה')
וצ"ע, דבתחילת הפרשה נאמר ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך. ואיתא במדרש רבה, ולמה לא גילה לו [פי', למה אמר לו אל הארץ אשר אראך, ולא אמר לו לאן ילך], כדי לחבבה בעיניו, וליתן לו שכר על כל פסיעה ופסיעה, חזינן שהקב"ה לא גילה לו עדיין לאן הוא הולך, וא"כ איך נאמר כאן ויצאו ללכת ארצה כנען, הרי הם לא יצאו כדי ללכת לארץ כנען אלא ללכת לאן שיצוהו הקב"ה, והיה לו לומר רק ויבואו ארצה כנען, אבל לתיבות ויצאו ללכת ארצה כנען לכאורה אין להם משמעות.
ואמר מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל בזה ליישב, דבאמת אברהם וכל המתלווים אליו לא ידעו לאן הם הולכים, והם הלכו אחרי אברהם למקום שיצוהו השי"ת, והתורה מספרת לנו שכאשר הגיעו לארץ כנען ידעו שיצאו ללכת לארץ כנען, [כי לשם באמת הגיעו בסופו של דבר], ובאמת הלשון מדויק כך, דלכאורה יש כאן כפל לשון, ויצאו ללכת ארצה כנען ויבואו ארצה כנען, הרי אם הלכו לכנען מסתמא הגיעו לכנען, ומספיק לכתוב ויצאו מחרן ויבואו ארצה כנען, אלא הביאור כמו שכתבנו, שכשיצאו מחרן לא הלכו לשום מקום ידוע כי הלכו אחר השי"ת לאן שיאמר להם, ובסוף נתגלה להם שיציאתן היתה ללכת ארצה כנען, ומתי נתגלה להם, כשבאו לארץ כנען ונצטוו להשאר שם.