לפרשת האזינו
(פרק ל"ב פסוק מ"ח) וידבר ה' אל משה בעצם היום הזה לאמר. עלה אל הר העברים הזה הר נבו וגו'. וכתב רש"י ז"ל, בשלשה מקומות נאמר בעצם היום הזה כו', אף כאן במיתתו של משה נאמר בעצם היום הזה, לפי שהיו ישראל אומרים, בכך וכך אם אנו מרגישים בו אין אנו מניחין אותו, אדם שהוציאנו ממצרים, וקרע לנו את הים, והוריד לנו את המן, והגיז לנו את השליו, והעלה לנו את הבאר, ונתן לנו את התורה, אין אנו מניחין אותו, אמר הקב"ה, הריני מכניסו בחצי היום וכל מי שיש כח בידו למחות יבא וימחה.
וקשה, בשלמא אצל נח, חשבו שיוכלו לעכב אותו שלא יכנס לתיבה, ובמצרים חשבו שיוכלו לעכב שלא יצאו ממצרים, אבל כאן איך אפשר לעכבו שלא ימות, וכי הדבר תלוי בידי אדם.
ותירץ מרן שר התורה הגר"ח קניבסקי זצוק"ל, שאומרים בשם הגר"א, שכיון שאמר לו הקב"ה עלה אל הר העברים הר נבו, הרי שקבע לו הקב"ה שמיתתו בהר נבו, א"כ חשבו שלא יתנו לו לעלות להר נבו וממילא לא ימות כי מיתתו צריכה להיות דוקא בהר נבו, לכך אמר בעצם היום הזה, ומי שיש בידו כח למחות יבוא וימחה.