ביאורים ממרן זיע”א לפרשת בא
“ראו כי רעה נגד פניכם” (י, י).
במדרש (פי”ג): “הקטנים אינן בני עבודה, אין דעתכם אלא לברוח”. נראה מזה שרצו מן השמים שיבין שדעתם לברוח, כדי שאחר כך כשישלחם לגמרי בשעת מכת בכורות יחליט בדעתו שמשלחם אפי אם דעתם לברוח ולא יוכל לטעון אחר כך ששלחם בטעות.
“ויסר מעלי רק את המות הזה” (י, יז).
הנה האריכו המפרשים בביאור התואר “מות” שבו כינה פרעה את מכת הארבה. ויש לפרש, שבחז”ל (מדרש לקח טוב) מבואר שהארבה סימא את עיניהם, וסומא חשוב כמת (נדרים סד:).
“ויעשו וגו’ כן עשו” (יב, כח).
פירש רש”י: אף משה ואהרן כן עשו. ויש להבין מה כוונת רש”י בזה? ואולי יש לומר על פי המבואר במסכת פסחים (צ”א) אין עושים חבורה שכולה זקנים, שמא מתוך חולשתם לא יוכלו לגמרו ויישאר נותר. וכאן החידוש כי אף שמשה ואהרן זקנים היו, מכל מקום עשו פסח לבדם, משום שאין השכינה שורה אלא על גיבור לכן לא היה להם לחוש.
“והגדת לבנך ביום ההוא לאמר” (יג, ח).
הטעם שאמר ‘והגדת’ ולא אמר ‘ואמרת’, יש לבאר, על פי מה שאמרו (מכות יא.) ‘הגדה’ הוא לשון עז, והיינו לומר בחוזק. באה התורה לצוות שתאמר לבנך בחוזק ובעזות ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה’ לי וכו’ והטעם שצריך לזה חוזק ועזות, כדי לספר את כל הפרטים בדיוק כפי שהיה ולא לקצר באיזה שהוא פרט.