פירושים לפרשת בלק ממרן שר התורה הגר”ח קניבסקי זצוק”ל

“כי ידעתי את אשר תברך מבורך ואשר תאור יואר” (כב, ו).

בברכה כתב ‘מבורך’ – לשון עבר, ובקללה אמר ‘יואר’ – לשון עתיד. ונראה, שבלעם לא היה בכחו לברך, ורק היה מברך מי שמבורך כבר כדי שיחשבו שגם ברכתו הועילה, אבל לקלל היה מסוגל וקללתו הייתה מועלת.

***************

“ויען בלעם וכו’ אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב” (כב, יח).

בלעם הזכיר כל הזמן רק מכסף וזהב, ‘אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב’, אמנם בלק לא הזכיר רק כבוד ‘כבד אכבדך’ ‘האמנם לא אוכל כבדך’. כי כסף וזהב לא היה בדעתו של בלק ליתן, ורק כבוד יכל לתת לו כמה שירצה. מאאמו”ר זללה”ה.

****************

“מלא ביתו כסף וזהב” (כב, יח).

פירש רש”י, למדנו שנפשו רחבה. יש לשאול, הרי גם רבי יוסי בן קיסמא אמר ‘אם תתן לי כל כסף וזהב שבעולם’. ויש לומר, שרבי יוסי אמר כל כסף וזהב שבעולם וזה דבר שבודאי אי אפשר ובהכרח שהגזים בדבריו, אבל בלעם הרשע נתן קצבה ואמר ‘מלא ביתו כסף וזהב’ ובוודאי רצה שיתנו לו כך.

****************

“ושני נעריו עמו” (כב, כב)

וברש”י: “מכאן לאדם חשוב היוצא לדרך יוליך עמו שני אנשים לשמשו” וכו’. ויש לשאול, כיצד למדים מבלעם הרי אפשר שבלעם עשה כן משום שרודף כבוד היה. ואפשר שאף על פי כן הראיה היא מזה שהתורה כתבה זאת. אמנם צריך ביאור, שהרי גם באברהם אבינו כתוב כן ולא למדים משם.

**************

“ותרא האתון” (כב, כג).

פירש רש”י, והוא לא ראה שנתן הקב”ה רשות לבהמה לראות יותר מן האדם שמתוך שיש בו דעת תטרף דעתו כשיראה מזיקין. וקשה, הרי גם הבהמה ראתה ופחדה ממנו ולמה לא נטרפה דעתה. ויש לומר, שבהמה הרואה דבר המזיק לה מתיירא ורוצה להסתלק, אבל אין יכולה להתבונן מה יהיה ומה יצא מזה, אבל אדם שהוא רואה מיד ממשיך לחשוב מה יהיה רעה ומה עלול לצאת ממנו לכן עלול להשתגע.

***************

“ויך בלעם את האתון להטותה הדרך” (כב, כג).

מה שהכה את האתון ולא קיללו, במדרש אמרו שאם היה מקלל את האתון לא היה בכוחו לקלל גם את ישראל, וכנראה שבדרך זו היה מאבד את כוחו. משום כך מקלו של אלישע לא הועיל, כי גיחזי נסה זאת בדרך והחיה כלב מת, וכיון שעשה פעם אחת פקע כוחו.

***************

“חטאתי כי לא ידעתי כי אתה נצב לקראתי” (כב, לד).

לא אמר חטאתי כי הלכתי, אף שהמלאך אמר לו ‘כי ירט הדרך לנגדי’, רק אמר כי לא ידעתי וגו’, כנגב שמתבייש על מה שמצאוהו ואינו מתבייש על הגנבה.

****************

“הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא” (כג, כד).

פירש רש”י, “עומדין שחרית ומתגברין כלביא וכארי לחטוף מצות”. הנה לביא הוא ארי קטן כמ”ש רמב”ן, וכשקמים מהשינה סכנה לקום מיד כמו שאמרו במסכת גיטין ע: לכן אמר ‘כלביא יקום’ לאט כארי קטן, ואח”כ ‘כארי יתנשא’, ולקמן כתוב ‘כרע רבץ כארי וכלביא מי יקימנו’ הקדים הארי ללביא בשכבו משום שהולך לשכב כארי בכחו, אבל אח”כ נרדם לאט כלביא קטן שמעשיו לאט שאי אפשר להירדם מיד.

******************

“כגנות עלי נהר” (כד, ו).

ובתרגום ‘כגנת שקיא דעל פרת’. וצ”ע למה דוקא על פרת. ויש לומר, שמבואר בתוספות גיטין נ. ד”ה מאי דאי אפשר לזרוע על שפת הנהר משום שהמים מקלקלים הזרעים, אם כן איזה שבח זה כגנות על הנהר, אמנם בפרת מבואר בב”ר פרק ט”ז מעשי מודיעים עלי אדם נוטע בי ירק והיא עומדת לג’ ימים, אם כן שם הגנות מוצלחים ביותר וראוי לזריעה, ולכן תרגם ‘דעל פרת’.

**************